6.7.13

אפשר לתאר את מה שקורה כעניין של נקודות. נניח אם אתה ג'ינג'י אפשר לקרוא לזה נמשים. בכל נמש יש רגע, או חולשה או רוך. שקט, או ההפך שלו הרוחש. כמה שאת מפעם, כמה שאת אוהבת מלים, כמה שאת רכה. כמה שאת שקופה. כמה שאת.. אל תהפוך בי את הקטגוריות, גלה בי פשוט נמש ודי, זה 6:21, לא שונה שעה זו מהשעתיים שקדמו לה. מה הם נדודי השינה? נמלים של געגוע, של שכחה איך זה להיות במקום הנכון בזמן הנכון, במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ולהפך, ושוב להפך, ולנמש. גלי הים גם הם רכים, ושקופים, גם הם מפעם ואוהבים מלים, אולי אני גל, ואם עוברים בהם רגעים או עובר בהם אתה ותגלה שם שפע של נמשים, שמור לי מעט לימים בהם לא ארצה להיות כמה שאת, אלא מספיק דיוק אחד ודי, בעפעפיים, בדלת האחורית של האוטובוס, שק שינה במדבר, מרצפות של צעדינו, מאוורר מרעיש, מגבת רכה, אדנית. בלי כמה שאת. רק כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s